פלואור | שימוש בפלואור
הטענה שיון הפלואור מחזק את זגוגית השן ומונע בכך טיפולי שיניים עתידיים מוכרת היטב. יעידו על כך הפרסומים הרבים על תכולת הפלואור במשחות השיניים, מסטיקים ושטיפות פה. המשווקים בטוחים כי לעובדה שיש פלואור במוצריהם, תגביר את המכירות לקהל המשוכנע, בצדק מסוים, שקיים ערך מוסף בריאותי גבוה לכל תוספת בכמות הפלואור. מפרסומים בעיתונות המקצועית עולה שלעיתים כל הכמות היומית המומלצת של פלואור, נבלעת על ידי הילד בזמן הברשת שיניים! כאשר היצרניות הגדולות והמוכרות, מוציאות לשוק משחות שיניים המיועדת במיוחד לילדים, הן אינן משנות רק את הטעם, אלא, בדרך כלל, הן מפחיתות (כן, כן, מפחיתות) את כמות הפלואור.
כאשר כתוב על תווית של משחת השיניים שכמות הפלואור הותאמה במיוחד לילדים, הכוונה בדרך כלל לכמות קטנה מהמקובל. כלומר, חובה על הורים לילדים, הנמצאים בערים בהן מוסיפים יון פלואור למי השתייה, להקפיד שבעתיים שילדיהם ישתמשו במשחת שיניים המיועדת לילדים ובכמות קטנה. אחרת, למרבית האבסורד, דווקא צחצוח שיניים מוגבר, עלול לגרום נזק בלתי הפיך לשיני הילדים.
האומנם קיים ערך מוסף לשיניים?
אכן, עד רמה מסוימת של פלואור החודר לגוף, יון הפלואור עשוי להביא תועלת לחיזוק זגוגית השן. מרמה מסוימת ומעלה, הפלואור הינו חומר מזיק הן לגוף והן לשיניים. עודף בפלואור (פלואורוזיס), גורם נזק לאמייל (זגוגית השן). הפגיעה בשיניים היא בתחילה אסתטית - אמייל מוכתם בכתמים לבנים, בגוון גיר, ועד לשן” מנומרת” בכתמים חומים. במינון גבוה יותר האמייל הופך לפריך ונגרמים בו שברים. באופן פרדוקסאלי, דווקא עודף פלואור מחליש את האמייל.
פלואוריד אצל ילדים ומבוגרים
חשוב לציין כי לפלואור יש שתי דרכים להגיע לזגוגית השן. אצל ילדים, פלואור מגיע לזגוגית השיניים דרך זרם הדם, בזמן בניית שיניים. יון הפלואור, נהפך לחלק אינטגראלי ממבנה השן ואמור לחזק את הזגוגית לכל אורך חיי השן. אצל ילדים, תוספת פלואור מסייעת גם לזגוגית השיניים הקבועות שעדיין לא בקעו והן באמצע תהליך בניית אמייל השן. לכן, יש חשיבות גדולה, שהילד יקבל את כמות הפלואור שהוא נזקק לה באכילה או בשתייה. בדרך זו ניתן להשפיע על זגוגית השן הקיימת עד בערך גיל 14.
מבלי להיכנס כלל לשאלה הפילוסופית הקשה האם מותר לאפשר לאח הגדול, לחייב את כלל האוכלוסייה לקבל בעל כורחם תרופה שמשרד הבריאות סבור שהיא תורמת לבריאותו. בעיה נוספת המקשה מאד על קביעת המינון לילדים הינה העובדה הידועה שבמשחות שיניים, וגם במשחות השיניים לילדים, יש פלואור. כל מי שהתנסה בצחצוח שיניים לילדים, יודע כי ילדים נוהגים לבלוע משחת שיניים המוכנסת לפיהם. כמה פלואור בולע ילד בכל צחצוח? לא ברור.
תלוי בריכוז הפלואור במשחה ובכמות משחת שיניים המושמת על המברשת. אצל מבוגרים לעומת זאת, זגוגית השן כבר בנויה והדרך היחידה לסייע להגברת עמידות שיניים נגד עששת הינה לחזק את השכבה החיצונית של השן. חיזוק השכבה החיצונית של זגוגית השן יכול להתבצע ע”י שיחלוף יונים עם הסביבה החיצונית, כלומר, ע”י משחות שיניים המועשרות בפלואור, מסטיקים, חומרי שטיפה וכו’ הבאים במגע ישיר עם השכבה החיצונית של זגוגית השן.
המלצות לשימוש בפלואור
עד לפני שנים לא רבות, המליצו רופאי השיניים ותחנות “טיפת חלב” לכל הורה, להוסיף למזון הילדים טבליות או טיפות פלואור. כיום, בחלק גדול מהישובים, קיימים מתקני הפלרה המוסיפים במרוכז את כמות הפלואור המומלצת למי השתייה. בצורה זאת, כל האוכלוסייה המשתמשת במי השתייה, מקבלת את הכמות הממוצעת המומלצת. ברור כי מצד אחד יש בכך יתרון גדול, משום שנמנעת מההורים הטרחה לזכור מדי יום לתת לילדים את הכמות המדודה בטבליות או בטיפות פלואור.
מצד שני, כל מתן חומר תרופתי לכלל האוכלוסייה, גורם למתן ממוצע לא מדויק של הכמות המומלצת. כמו בכל ממוצע, יש כאלה שהמינון אינו מתאים להם. ההמלצה המקובלת כיום הינה להבריש את שיניי הילדים עם כמות משחת שיניים בגודל של גרגר אפונה. כל זאת כדי לא להגיע למצב של מינון יתר מזיק. כמות שכאמור עלולה לגרום נזק קשה לזגוגית השיניים. חשוב מאד לזכור כי מתן הפלואור, אינו בשום פנים ואופן, תרופת פלא המשחררת מהצורך בהברשת שיניים קבועה, יסודית ונכונה של השיניים.
כדי שהפלואור ישפיע השפעה חיצונית על זגוגית השן, יש צורך שהוא יבוא במגע ישיר עם חומר השן. שן לא נקייה, המצופה בשכבת מזון וחיידקים, לא תושפע כלל מחומרי שטיפה או ממשחות שיניים המכילות פלואור. כלומר, תנאי מוקדם לכל השפעה של משחת שיניים, או שטיפת פה הינו הברשה מדוקדקת של כל משטחי השיניים. אם כך כיצד יודעים כיום לכמה פלואור נוסף הילד זקוק, אם בכלל יש צורך בתוספת? ניתן כמובן לפנות בשאלה ספציפית לרופא שיניים, למשרד הבריאות, או ל”טיפת חלב”, באזור המגורים.