
שיניים תותבות
רקבון שיניים, מחלות חניכיים, חבלות או תאונות המובילות לאובדן שיניים, ימנעו מהגוף מלקבל הזנה (מזון) מתאימה ובנוסף, עקב מחסור בשיניים, לא תתאפשר הגיית צלילים תקינה, שעלולה לשבש את מהלך החיים. אחד הפתרונות להשלמת המחסור בא לידי ביטוי בהרכבת שיניים תותבות שהן מתקן, המוכן בהתאמה אישית, שתפקידו להשלים מחסור חלקי או מלא של שיניים הנגרם בגלל המצבים שתוארו לעיל. שיניים תותבות הן רק אחד מהפתרונות להחזרת המנשך התקין כאשר הוא מועדף לרוב עקב מחירו הנמוך יחסית לשיטות הטיפול האחרות בהן השתלות שיניים.
מהן שיניים תותבות?
שיניים תותבות בנויות על בסיס תותב ומשמשות כתחליף לשיניים טבעיות. לשיניים תותבות חלקיות נלווים אמצעי תמיכה וקיבוע ללסת. תותבת שיניים שלמה מתאימה למצבים בהם אין בכלל שיניים, או לאחר שנשארו מעט שיניים בפה הממוקמות באקראי ושעדיף לעקרן. לאחר שנקבע כי הטיפול שיבוצע יהיה באמצעות שיניים תותבות, טכנאי השיניים יכין תותבות שמותאמות במדויק ללסת העליונה וללסת התחתונה. קיבוע התותבות יתאפשר לרוב על ידי דבק חזק בין התותבת והקרום הרירי בפה.
במצבים בהם קיימות מספר שיניים בפה, ניתן גם להשתמש בתותב טלסקופי הניתן להסרה. תותבים טלסקופים מבוססים על מבנה טלסקופ ראשי המודבק לחלק הפנימי וטלסקופ משני הניתן להסרה הממוקם מעליו. הרכבת שיניים תותבות טלסקופיות מצריכות מרופא השיניים לעקור את השיניים הקדמיות שכן הן אינן יכולות לתמוך בתותב ובנוסף הן גם מחייבות את השחזת השיניים הסמוכות. בסיס התותב והשן המחליפה מוצמדים עם קלמרה (חבק) שמתהדקת עם השן השכנה בשונה מתותבות אחרות שמודבקות לקרום הרירי בפה.
מעט היסטוריה אודות התותבות
השיניים התותבות הראשונות בהיסטוריה יוצרו כבר במאה הרביעית לספירה על ידי האטרוסקים, בנים לעם קדום שחי בצפון-מרכז איטליה, והן מוצגות כיום במוזיאון לאסכולה דנטלית בפריז. תפקיד התותבות באותם הימים נועד יותר לצרכים אסתטיים כאשר את מקומן של השיניים החסרות בפה תפסו שיני חיות שנרקמו ברצועה מזהב. גם בתרבויות אחרות השתמשו בזהב לצורך ייצור שיניים תותבות שרותכו עם תפסני בטחון. בעבר נעשה גם ניסיון (שלא החזיק מים) לייצר תותבות משנהב ועץ. בשנת 1774 הופיעה מערכת השיניים הראשונה מפורצלן ובשנת 1805 גריוט היה האדם הראשון אשר השתמש ב”ארטיקולטור” (מכשיר המדמה את תנועות הלסתות לצורך ייצור גשרים). החל משנת 1904 המוגדרת כ״תקופה המודרנית של התותבות״ הוצגו מכונת ההיתוך והארטיקולטורים הראשונים ומאז הכל היסטוריה כאשר היום התותבות מהוות פתרון יעיל לאובדן שיניים.
סוגי שיניים תותבות
ראשית יש להבחין בין תותבות חלקיות ותותבות שלמות (מלאות). בלסת ללא כל שיניים מתקינים שיניים חלופיות על ידי שימוש בתותבות הניתנות להסרה. בשיטה זו אין שיניים זמינות היכולות לשמש עוגן לתותבות. להלן סוגי תותבות נפוצות:
תותבת שיניים מלאה - השיניים החלופיות בתותבות מלאות עשויות מחרסינה או מפלסטיק, בסיס התותבת עשוי מחומר סינטטי בצבע החניכיים. קיבוע התותבות מושג על ידי השפעת היניקה בין הקרום הרירי ובסיס התותבת ולכן חשוב לדייק בעיצוב קצוות התותבת. הרכבת תותבת מלאה מחייבת עצם לחי בכמות מספקת.
תותבת חלקית - תותבת חלקית מורכבת כדי לגשר על פערים בלסת התחתונה והעליונה. היא בנויה על מספר מרכיבים, בסיס התותבת, השן המחליפה והתקני הקיבוע והביסוס תלוי בסוג ובשיטה שבה מעגנים את השן. גם תותבת חלקית מתחלקת לסוגים שונים של תותבות כשהבולטת שבהן היא תותבת זמנית מסוג ואלפלסט.
תותבת טלסקופית - תותבת טלסקופית היא תותבת שיניים חלקית. בתותבת זאת, השן המחליפה (המלאכותית) יושבת על כתר פנימי וחיצוני (עקרון ה״כתר הכפול״), הכתרים הפנימיים או הטלסקופ הראשי הם נרתיקים דקים מזהב שמודבקים על הירכות של השטח שהתפנה מהשיניים הקודמות, הכתר החיצוני או הטלסקופ המשני מחובר בחוזקה אל תותבת השן וממוקם על פני הטלסקופ הראשי. החלק הזה בתותב ניתן להסרה. היתרון בשיניים תותבות טלסקופיות הוא שקשה להבחין בכתר העליון. כאשר חווים אובדן שיניים משמעותי, אפשר בקלות להרחיב את התותב ולכסות את הפערים הנוספים שנוצרו בין השיניים. קל יותר לשמור על היגיינת הפה וגם האפשרות להופעת דלקת בחניכיים קטנה באופן משמעותי.
תותבת ואלפלאסט מויטליום - תותבת המקנה גמישות וחוזק רב כאשר התותבת מיוצבת בעזרת ווים מיוחדים ובלתי נראים. שלד הויטליום המתכתי משתלב בתותבת ואלפלאסט ומאפשר אסתטיקת שיניים נאה לצד פונקציונאליות לעיסה גבוה שכן הואלפלאסט מאפשר פיזור של כוחות הלעיסה באופן שווה על פני השיניים.
תותבות חלקיות הניתנות להסרה (תח״ל), הקיבוע מושג תודות לקלמרה (חבק) המעוגנת על שן סמוכה שמחוברת לבסיס התותבת והשן המחליפה דרך החבק, המבטיח יציבות, חוזק ותמיכה, וכמובן האפשרות להוצאת התותבת. היתרון בתח״ל הוא מחירה הנמוך יחסית, חשוב גם לציין כי לא נדרשת השחזת שיניים משמעותית כך שדי שומרים על מבנה השיניים הסמוכות. החיסרון הוא בעיקר מנקודת מבט אסתטית, מבחינים בחבקים וזה עלול להרתיע הרבה מאוד מטופלים. התח״ל מתאימה למצבים בהם השיניים הקיימות בריאות (ללא עששת או סתימות).
תותבת על - תותבת על גבי שתלים היא הכלאה בין שתי שיטות טיפול שונות, מצד אחד שתלים דנטליים ומצד שני תותבת. מקבעים בדרך כלל ארבעה שתלים דנטליים המהווים סוג של עוגן לתותבת והמקנים לתותבת אחיזה חזקה ויציבה שמונעת לחלוטין את תזוזתה. קראו עוד על היתרונות והחסרונות בהליך
הכנות להתקנת שיניים תותבות
להשלמת שיניים תותבות לא נדרשת הכנה מיוחדת. חל איסור להתקין שיניים תותבות כאשר המטופל סובל מדלקת בחניכיים ויש להמתין עד לריפוי מלא שלה. כל תותבת מצריכה לפחות חוות דעת אחת על מצב הלסת שמהווה את הבסיס להכנת התותבת ועל מנת שזו תתאים בצורה המדויקת ביותר למתרפא. אם נמצאתם מתאימים לתותב טלסקופי, דעו כי על הרופא כאמור לעקור כבר במהלך הטיפול הראשון את השיניים הקדמיות. הפצעים שנגרמו כתוצאה מהעקירה חייבים להחלים באופן מלא לפני הרכבת התותבות. שיניים תותבות חלקיות בדרך כלל מצריכות השחזה בדרגות שונות של השיניים הנותרות על מנת לספק “תמיכה” לתותבת. הכנת התותבות אורכת מספר שבועות והיא מבוצעת במעבדת שיניים ובהתאם לדגם השיניים אותו יצר הרופא על פי תבנית שנלקחת מהמתרפא, בדרך כלל נדרשים ללא יותר מ - 3 מפגשים (תלוי בתותבת) עד לסיום ההליך.