טיפול שיניים בהרדמה מלאה
טיפול שיניים בהרדמה מלאה הפך לחלק בלתי נפרד מרפואת השיניים עוד כאשר הורנס וולס גילה את התכונות של תחמוצת החנקן כבר ב- 1844. עד לאמצע המאה ה- 19 השתמשו בתחמוצת חנקנית ובטכניקות לאספקת חמצון שהתפתחו להרדמה מקומית, מטרת הטיפול היתה הקלה על כאבים במהלך עקירות כירורגיות. יש לציין כי בזמנו הופנתה מעט תשומת לב וחשיבות לפחד ולחרדות המטופל. טיפול שיניים בהרדמה מלאה מבוצע ברוב המקרים כאשר המתרפא זקוק להשתלת שיניים וטיפולים מורכבים או כתוצאה מבעיות רפואיות ואו כאשר המטופל סובל מחרדה דנטלית.
טיפול שיניים בהרדמה מלאה - רקע כללי
טיפול שיניים בהרדמה מלאה התחיל להשתכלל בשנת 1904 כאשר הומצאו המבוקאין והפרוקאין שהם חומרי הרדמה מקומיים. בשנת 1940, מספר חלוצים ברפואת השיניים הכירו בשימוש ב- ״ברבי טורטים״ (תְּרוּפַת הַרְגָּעָה, מלח של חומצת ברביט), התרופות הללו עזרו לשלוט בפחד ובחרדה. בהמשך פותחו האופיואידים לפעולות קצרות (הקשור לסם מקבוצת האופיואידים) ואופיואידים סמי-סינטטיים, מאוחר יותר החל השימוש בנזודיאזפינים המציע אלטרנטיבה בשליטה על כאבים וחרדות.
בתחילה, טיפול שיניים בהרדמה מלאה היה מבוצע במרפאות השיניים הפרטיות, כיום, טיפול שיניים בהרדמה מלאה מבוצע לרוב רק בחדרי ניתוח מורשים באמצעות צינור תוך קני תחת בקרת נשימה. הצורך בהרדמה כללית ברפואת השיניים היא כלפי לקוחות מסוימים, החל מילדים מגיל צעיר בעלי צרכים מיוחדים הזקוקים לחדר ניתוח ועד למבוגרים אחוזי חרדות ופחדים. לעיתים, הטיפול יבוצע גם בלקוחות בגיל מבוגר יותר בגלל דפוסי התנהגות, מצב בריאותי בעייתי כללי, מוגבלות שכלית ועוד.
טיפול שיניים בהרדמה כללית - מועמדים
טיפול שיניים בהרדמה כללית מבוצע כאשר המצב הנפשי או הרפואי (מחלות שיניים חמורות) ויכולת הסיבולת של המטופל (כולל גם ילדים) אינם מאפשרים טיפול בטוח במרפאה. גם מי שסובל ממוגבלות בתנועת הלסתות, ילדים עם בעיות מערכתיות כמו מחלות לב, דיסקרסיה (כינוי לכל מצב פיזיולוגי שאינו נורמאלי) בכלי הדם או מחלת כליות המצריכה טיפול אינטנסיבי יכולים להתאים לטיפולי שיניים תחת הרדמה מלאה / כללית. מועמדים הסובלים מאלרגיה לחומרי ההרדמה המקומית, מטופלים הסובלים מטראומה או דלקת פה-פנים גם הם נחשבים למועמדים טבעיים להליך. בכל המקרים לעיל, חומרת מחלת השיניים וצורכי הטיפול בה הם גורמים חשובים להחלטה באיזה טכניקת הרדמה צריך לבחור.
הגדרת המושגים הרדמה מלאה | כללית
המונח אָנֶסְתֶזְיָה (הַרְדָּמָה, אִלְחוּשׁ) מקורו בשפה היוונית ופירושו רגישות. האנסתזיה משתלבת בתחומים שונים ברפואה כולל רפואת שיניים. מרחב פעולתה הוא בדרך כלל כירורגי, אולם היא גם קשורה עם טיפול נמרץ, מניעה והשגחה מפני קריסת מערכות, טיפול בסמי הרגעה, הקלה על כאבים, מחקר ועוד. הרדמה כללית היא חלק מדפוסי טיפול פַרְמָקוֹלוֹגְיָ (תורת התרופות) והיא מוגדרת כאובדן הכרה הפיך, הנגרם על ידי הזרמת גז או מתן תרופות אנסתזיות. ההרדמה הכללית מפיגה את הכאב , מביאה למצב של חוסר הכרה מבוקר, אובדן רפלקסים כולל אובדן שווי משקל והיא אף מבטלת את היכולת התגובה לגירויים פיזיים ומילוליים. ניתן להגדיר את ההרדמה הכללית בארבע רמות (מהקל לכבד):
- הֲזָיָה - (עֵרוּר) - המטופל נמצא בערפול חושים.
- אַמְנֶזְיָה - (שִׁכָּחוֹן) - אנסתזיה השראתית ואובדן הכרה, אין שינוי בסף הכאב.
- אָנֶסְתֶזְיָה כירורגית – אין תגובות לגירויים של כאב, אין רפלקסים סוֹמָטִים (גּוּפָנִי) ואין תגובות של המערכת העצמית. ההרדמה הזו משמשת לניתוחים כירורגיים.
- עומק – הרדמת עומק נגרמת בגלל מינון יתר, ההרדמה מורידה את לחץ הדם ומסכנת את המטופל, אין להרדים את החולה לרמה כזו ובמידה והיא מתקיימת יש להפסיקה מיד.
טכניקת ההרדמה הכללית
מטרת ההרדמה הכללית (מלאה) היא יצירת סביבת עבודה ״שקטה״ שתאפשר לרופא המטפל לבצע את ההליך ביעילות ובמהירות וזאת ללא כל הפרעה תוך מניעת כאבים מהמטופל. הרדמה כללית מצריכה מספר שלבים כדלהלן: הערכת מצב המטופל לפני הכניסה להרדמה כולל תשאול (האם המטופל נטל תרופות מסוימות למרות שלא אמור היה לעשות כן) ובדיקת מדדים (לחץ דם, חום וכדומה), מתן ההרדמה, שמירה על מצב ההרדמה במשך כל ההליך, הוצאת המטופל ממצב ההרדמה, ניוד המטופל לחדר התאוששות והערכת מצבו.
הרדמה כללית יכולה להתבצע דרך הפה, רקטאלית, דרך העור, מוסקולארית, תוך ורידית ודרך קני הנשימה. ההרדמה הכללית מצריכה גם צִנְרוּר (מערכת צינורות) שבעזרתו שומרים על חדירות אוויר במהלך ההרדמה. בטיפולי שיניים בהרדמה כללית מעדיפים להשתמש בצִנְרוּר אף-קנה הנשימה (Nasotracheal Tube).
טכניקת ההרדמה בילדים מבוססת על מתן תרופות דרך הוריד. בשיטה זו מרדימים את הילד וזאת מבלי לגרום למצב טראומטי שכן ההרדמה איננה מצריכה אינטרציה משמעותית עם המורדם וניתן לבצע אותה גם כאשר הילד מסרב לשתף פעולה. חומרי ההרדמה הנפוצים איתם מתבצעת ההרדמה הכללית הם: חומצת חנקן, הלוטן (לנשיפה), אפלורן או סבופלורן. אצל ילדים השימוש לרוב יהיה בהולטן או בסבופלורן וזאת כדי להפחית את השיעול שנגרם לרוב בגלל תרופות הרדמה אחרות.
האם טיפולי שיניים בהרדמה מלאה יוצאים מהאופנה?
טיפול שיניים בהרדמה מלאה אצל מבוגרים מבוצע לרוב רק כמוצא אחרון. במצבים בהם לא נדרשת ההרדמה הכללית מוטב בלעדיה. אם אתם שוקלים לעבור טיפולי שיניים בהרדמה כללית חשוב שהם יבוצעו רק במקומות שקיבלו אישור מיוחד ממשרד הבריאות, כלומר, ההרדמה המלאה תבוצע רק בבתי חולים או בחדרי ניתוח מיוחדים עם כל הציוד הבטיחותי הנדרש. הסיבה העיקרית לכך שטיפולי שיניים בהרדמה מלאה או כללית יצאו מהאופנה היא השימוש בחומרי הרדמה מקומיים בהליך המבוצע במרפאה המכונה סדציה (IV sedation) עם מידזולם (הרדמה בין וורידית). את הסדציה ניתן לבצע בכל מרפאת שיניים (מחייבת רופא מרדים) והיא אינה מחייבת אישורים מיוחדים ממשרד הבריאות. מדובר בהליך שעובד מצוין כמעט על כל מטופל עם מקדם בטיחותי גבוה במיוחד.
מתי כן טיפולי שיניים בהרדמה מלאה מומלצים?
למרות שהרדמה מקומית במרפאה - סדציה (IV sedation) מתאימה לכ- 97% מהאנשים הסובלים מחרדות קשות, ממליצים גם על הרדמה כללית במצבים מסוימים. קיים קומץ אנשים שהסדציה עד כמה שזה נשמע מפתיע לא משפיע עליו. ישנם מצבים בהם המטופל אינו משתף פעולה גם בזמן ההרדמה המקומית, או בגלל פוביות בלתי מוסברות אחרות, במקרים כאלו טיפול שיניים בהרדמה כללית נחשב לפתרון הטוב ביותר. גם בתהליכים טראומטיים קצרים כגון עקירת שן בינה שמכסה לחלוטין את העצם, או בתהליכים מורכבים וארוכים יותר כמו השתלת שיניים “מרובה”, השתלת עצם, הרמת סינוס, הזזת עצב וכדומה, האפשרות להרדמה מלאה חייבת להילקח בחשבון.
טיפולי שיניים בהרדמה מלאה | כללית - חסרונות
פרט לסיבוכים קשים ונדירים אך גבוהים בהרבה מסיבוכי הרדמה מקומית ישנם עוד מספר חסרונות לא מבוטלים כדלקמן:
- הרדמה כללית לוחצת על המערכת הקרדיו-וסקולארית ועל מערכת הנשימה, ולכן נאסרת על סוג פציינטים מסוים.
- הרדמה מלאה איננה מומלצת לריפוי שיניים שגרתי כמו סתימות, בגלל שהסיכון הכרוך בה הוא גבוה מידי. עבור סתימה, כאשר משתמשים בצינורית לנשימה, חלקי שן או שאריות רוק עלולים לעבור דרך מעבר האוויר ולחסום אותו או לגרום לדַּלֶּקֶת רֵאוֹת.
- יש לעבור בדיקת מעבדה, צילום ריאות ובדיקת א.ק.ג שאינם דרושים להרדמה מקומית.
- טיפול שיניים בהרדמה מלאה מצריך התמודדות לא פשוטה עם אלמנטים טכניים שלא קיימים בטיפולי שיניים אחרים לדוגמא: הלשון מוסתת בגלל צינור האוויר ולכן הגישה לשיניים קשה הרבה יותר, השרירים משותקים ולכן על הרופא לעבוד קשה יותר וכנגד כוח הכבידה וגם התאורה מחממת וגורמת לרופא לעבוד בתנוחה שונה מהרגיל.
- טיפול שיניים בהרדמה מלאה הוא הליך לא זול. לטיפול הרגיל מתווספת עלות חדר הניתוח, אשפוז במידת הצורך ושכר עבודת המרדים.
- הסיכון למוות כתוצאה מהרדמה כללית הוא קטן ביותר, אולם הוא עדיין קיים! לפי מחקר שנערך עוד בשנת 1982 שנקרא “תמותה הקשורה ברפואת שיניים” הוא הציב את שיעור התמותה על 1:338536 וכל זאת לפני 30 שנה. כיום כמובן שיעור התמותה קטן יותר ונחשב לטוב בהרבה מאשר הסיכוי התיאורטי של מוות כתוצאה מתאונת דרכים.