שתלים דנטליים
שתלים דנטליים הם תחליף מלאכותי לשורשי השיניים הנראים בצורת ברגים קטנטנים וגליליים המותקנים מעל או מתחת לעצם הלסת. השיניים החליפיות (כתרים) מודבקות על קצה השתלים שמגיחים מתוך החניכיים. על שתלים דנטליים ניתן להרכיב כתרים בודדים, גשרים קבועים של מספר שיניים (או גשר מלא על כל הלסת) ואף שיניים תותבות קבועות (תותבת על גבי 4 עד 6 שתלים ללסת) ובכך למנוע את השימוש הבעייתי בשיניים תותבות נשלפות. השימוש בשתלים דנטליים ימנע בנוסף השחזה מיותרת של שיניים בריאות סמוכות כך שמבנה השיניים הסמוכות ישמר היטב.
סוגי שתלים דנטליים
קיימים אין ספור סוגי שתלים דנטליים ועשרות חברות יצרניות שמנסות לפתח כל הזמן את השתל הדנטלי האולטימטיבי. באופן עקרוני, רוב השתלים הדנטליים עשויים מטיטניום (חלקם הקטן עשויים מזירקוניה) אולם הם שונים באורכם, בקוטרם, במבנה החיצוני שלהם, באופן ובכיוון בו הם מוברגים ללסת ועוד אולם התפקיד של רובם המכריע של השתלים הוא לחדור אל תוך תוך עצם הלסת ולהתמזג איתה. שתלים דנטליים יכולים להתקין או בתוך העצם (אנדוסטיל) או מעל העצם (סובפריוסטיל). קשה מאוד להגדיר שתל דנטלי אולם ניתן לקטלג אותו על פי מספר פרמטרים נוספים בהם:
גודל השתל - השתלים עשויים להיות רחבים, סטנדרטיים או צרים.
אופן התחברות השתלים לכתרים - משושה פנימי / חיצוני או מתומן.
טכניקת ההשתלה - שתלים המיועדים להעמסה מיידית, שתלי דיסק (בסיס), שתלים קונבנציונאליים המיועדים לתהליך מסורתי.
יצרני שתלים דנטליים - נובל ביו-קאר, זימר דנטל האמריקאית, אלפה ביו, ביומט ועוד.
מועמדים לשתלים דנטליים?
אובדן של שן אחת או יותר יהפוך אתכם למועמדים מתאימים להשתלות אולם תנאים מסויימים רפואיים עלולים להכשיל את ההליך. מחלת הסוכרת, אוסטיאופורוזיס (עצם מחוררת), מחלות חניכיים קשות, טיפול כימותרפי והקרנות, נטילת תרופות מסויימות, עישון כבד, איכות עצם לסת ירודה (קטנה מאורך 10 מ״מ וקטנה מעובי 3.5 מ״מ) וכדומה הם בדיוק המצבים שעלולים לגרום לכשלון בהליך ולכן חשוב עוד לפני ההשתלה לאזן את מחלת הסוכרת, לרפא מחלות חניכיים, להשתיל עצם בלסת ולבצע פעולות נוספות בהתאם לתנאים הרפואיים כך שאחוזי ההצלחה ישתפרו משמעותית. גם לטכניקת ההשתלה יש חשיבות קריטית והיא יכולה לצרף מועמדים שלא היו כשירים לעבור השתלה מסורתית למשל למועמדים מתאימים להליך, בעיקר הדברים נוגעים למטופלים חסרי עצם שיכולים לעבור השתלה בעזרת שתלי דיסק.
כיצד מתקינים שתלים דנטליים?
ההליך הכירורגי מבוצע במספר שלבים וזאת כמובן לאחר שהקרקע הוכנה מבעוד מועד לקראת ביצוע ההשתלה (השתלת עצם, הרמת סינוס, עקירת שיניים רקובות, טיפול בדלקות חניכיים, סילוק מורסות ועוד). ההליך מבוצע לרוב תחת הרדמה מקומית אולם ישנם מטופלים שחרדים מטיפול שיניים בכלל ומההליך הספציפי הזה בפרט ולכן ניתן לעבור אותו תחת הרדמה מלאה. התקנת שתלים דנטליים קלאסית מבוצעת בשלושה שלבים:
חשיפה - הרופא המנתח (בדרך כלל מומחה פה ולסת או פריודונט) חושף את האזור המיועד להשתלה, ישנן מספר שיטות באמצעותן חושפים את האזור כאשר השיטה הנפוצה נקראת “שיטת המתלה”. בשיטה זו המנתח מבצע חתך ברקמת החניכיים, מרים ומפשיל את הרקמה המכסה את העצם עד לחשיפתה המלאה. בשיטות אחרות מחוררים את החניכיים מבלי לבצע חתך, קוטר החריץ אותו מבצע המנתח זהה לקוטר השתל המיועד.
קידוח בעצם - הקידוח בעצם מבוצע באופן הדרגתי כאשר הפתח אליו אמור להיכנס השתל מורחב כל הזמן ע”י שימוש במקדחים בקטרים שונים עד להשגת הקוטר המדויק. במהלך הקידוח משתמשים במערכת צינון “שמתיזה” על אזור ההשתלה מים שמונעים חימום שעלול לחרוך את העצם.
החדרת השתלים - החדרת השתל הדנטלי מתבצעת או ע”י הברגה או ע”י סיבוב כאשר הטכניקה משתנה בין רופא שיניים אחד לאחר. לאחר ההברגה, השתל אמור להיתפס בעצם ולאחריו להסגר באמצעות בורג. לאחר הברגת הבורג סוגר רופא השיניים את אזור הניתוח בתפרים.
חשיפת השתלים ושיקום
כשבוע לאחר הניתוח, חוזרים למרפאה ומסירים תפרים, לאחר הסרת התפרים בודקים (פיזית ובצילום) את אזור הניתוח ונכנסים לתקופת החלמה שאורכת בדרך כלל בין 3 - 6 חודשים עד להתאחות מלאה של השתלים בלסת (תלוי באיזה לסת הותקנו השתלים הדנטליים). כשבוע עד שבועיים מיום חשיפת השתל הדנטלי, מחבר הרופא כיפת ריפוי שתפקידה לגרום להחלמה מהירה וטובה של הרקמה הסובבת את השתל.
שלב השיקום מגיע לאחר תקופת ההחלמה ובו מודדים ומתקינים מבנים וכתרים. השיקום מסתיים יחסית מהר (לא יותר מחודש) ולאחריו ההליך מסתיים באופן סופי. ניתן לדלג על מספר שלבים כאשר מבצעים השתלות שיניים בשיטות שונות כגון אול און 4 או כאשר למשל עוברים השתלת שיניים בעזרת מחשב או כאשר טכניקת ההשתלה שמבוצעת היא “העמסה מיידית”. בכל אופן ההמלצה שלנו היא להמתין עד לאיחוי מושלם ורק לאחריו להתקין את מערכת השיניים הקבועה.
כשלון השתלים הדנטליים
הסיבוכים מההשתלה הם יחסית די נדירים ובדרך כלל פתירים זאת ועוד, מרפאות השיניים המתקדמות משתמשות בציוד רדיולוגי תלת ממדי שעוזר לתכנן את ההשתלה בצורה המדויקת ביותר כך שרוב הכשלים נמנעים עוד בשלב התכנון. גם סטריליזציה גבוה תמנע סיבוכים מיותרים ולכן יש לתת על כך את הדעת. להלן סיבות עקריות לכשלון השתלים:
דלקת שגורמת לדחיית השתל - במקרים בהם חלל הפה מיושב בבקטריות פָּתוֹגֶנִיות במיוחד (מחוללות מחלות), האנטיביוטיקה הרגילה לרוב לא עוזרת למנוע דלקת מסביב לשתל הדנטלי שאינו מוגן אורגנית. דלקת זו בדרך כלל תדחה את השתל. במקרים כאלו, מטפלים ראשית בדלקת, ולאחר מכן מסירים את השתל ומחכים עד אשר האורגניזם יעלים את כל הבקטריה ויחדש את החניכיים. כאשר החניכיים יבריאו ניתן לבצע השתלה מחדש.
סדקים בשתלים דנטליים - שתלים דנטליים מייצרים לרוב ממתכת שעלולה להתקפל או להישבר. מדובר בתופעה נדירה שהתאימה לשתלים הדנטליים הראשונים, היום, העיצובים המשופרים והייצור הקפדני בתנאים מחמירים הופכים את הסיבוך לכמעט אפסי. מכל מקום, כאשר השתל נסדק או נשבר צריך להוציא אותו ללא דיחוי.