השתלות שיניים סיבוכים ותופעות לוואי
השתלת שיניים היא הליך נפוץ במיוחד שאמור לשפר את איכות חיי המתרפא באופן משמעותי. על מנת שההליך יעבור חלק, וכדי לצמצם למינימום את הסיבוכים שעלולים להתרחש, חשוב במיוחד לבחור רופא שיניים מנוסה או מרפאת שיניים מקצועית שמצוידת בכל הטכנולוגיה הדרושה לצורך ניתוחי השתלות הכוללת גם ציוד רדיו-לוגי בתלת ממד המאפשר תכנון קפדני. על המרפאה לשמור על סטריליזציה גבוה שהיא גורם חשוב במניעת הסיבוכים. יש להדגיש כי הסיבוכים כתוצאה משתלים הם מינימליים, אינם שכיחים ובאופן כללי כמעט לכולם ישנו פתרון.
ישנם מקרים אשר עשויים להוביל לכשל בשתל, ועלולים להופיע כזיהומים, בעיות אנטומיות, בעיות אסתטיות, הגבלות, דלקות ועוד. הסיבוכים נוצרים מספר שבועות לאחר הניתוח והנחת השתל ולפני שנוצר האיחוי עם העצם. סיבוכים אלו בדרך כלל קשורים לגורמים בשלב הכירורגי או בעיות במשך ההצטלקות אשר נגזרות ממחלות מערכתיות, זיהום בקטריאלי, עישון או מחלות חניכיים.
סיבוכים מאוחרים מתרחשים לאחר איחוי השתל עם העצם והם נוטים להיות מקושרים בבעיות של המבנה השיקומי שמעל השתלים או מגורמי סיכון שקשורים במטופל. למרות כל מה שנכתב לעיל, הנחת שתלים דנטאליים הוא תהליך בטוח שאינו נוטה לפתח סיבוכים. לפניכם תופעות לוואי, סיכונים וסיבוכים שעלולים להתרחש כתוצאה מניתוח שתלים בשיניים.
כשל באיחוי
אחד מהסיכונים העיקריים בהשתלת שיניים הוא שהשתל לא התאחה בצורה נכונה עם העצם. איחוי עצם (Osseointegration), הוא תהליך בו הטיטניום, שממנו עשוי השתל (ברוב המקרים) מתמזג עם עצם הלסת. זהו שלב קריטי בהליך שכן אם השתל שהונח בעצם הלסת לא נקלט היטב והתמזג עם העצם הוא לא יתפקד כראוי, הווה אומר יתרופף או שייפול לגמרי. כדי למנוע סיבוכים מיותרים כגון זה, יש לערוך בדיקה ראשונית ולהעריך את עצם הלסת כדי לוודא את יכולתה בקליטת השתל. כאשר ישנו כשל באיחוי עם העצם יש להסיר את השתל ולנסות להשתיל שתל דנטלי אחר מחדש לאחר שהאזור יחלים.
זיהום
בחלל הפה ישנן הרבה מאוד בקטריות, באופן נורמלי, הבקטריות אינן גורמות לזיהום, אך ישנם מקרים בהם הן עשויות להיות יותר אקטיביות או שהמערכת החיסונית חלשה יותר אצל המטופל שעשויה להוביל לזיהום. ישנם מקרים, שחלל הפה אצל המטופל מיושב בבקטריות, בעיקר בקטריות פתוגניות והטיפול באנטיביוטיקה רגילה לא יהיה יעיל. השתל הדנטלי, בגלל שהוא גוף קר, אין לו מערכת הגנה אורגנית והבקטריות אשר נמצאות בפה מקוננות במשטחים שלו, לכן קיימת אפשרות של היווצרות זיהום. במצב כזה, האורגניזם במאמץ להעלים את הזיהום דוחה את השתל. במקרים כאלו הטיפול מתחיל באנטיביוטיקה נגד הזיהום ולאחר מכן מסירים את השתל ומחכים תקופה מסוימת עד אשר האורגניזם יעלים את כל הבקטריות וישקם את החניכיים. מניעת הזיהום מתאפשרת ע״י יצירת אזור סטרילי של הניתוח ומתן אנטיביוטיקה בזמן הנחת השתלים.
פגיעה בעצב השן
בזמן הקידוח היוצר את החלל אליו מחדירים את השתל, עלול המקדח לפצוע או לחתוך את עצב השן התחתון. עצב השן נע בתוך הלסת האחורית ויוצא אל פני השטח של החניכיים בגובה השן הטוחנת הקדמית הראשונה או השנייה. זהו העצב שאחראי על הרגישות באזור השפה התחתונה. זהו אינו עצב מוטורי, כך שהוא אינו משפיע על תנועת השפתיים, אלא רק קולט את הרגישות באזור. במקרים שהייתה סחיפת עצם משמעותית (בדרך כלל כאשר נופלת טוחנת ועבר זמן רב) או בגלל פגיעה אחרת שנגרמת בגלל מתן תרופות במינון לא מתאים (אידיוסינקרציה), קו העצם הופך להיות שטחי, וגובה העצם להנחת השתל יהיה מצומצם ולכן תיתכן בזמן הקדיחה פגיעה בעצב. הפגיעה שנוצרת עקב סיבוך זה בשתל היא שונה ותלויה בדרגת הפגיעה שנוצרה. במידה והפגיעה קלה, הרגישות תחזור לקדמותה עם הזמן, במקרים של פגיעה חמורה, הרגישות תחזור רק באופן חלקי עם הזמן. כדי למנוע פגיעה בעצב יש לבחור ברופא מנתח מנוסה שיעבוד בצמוד לסורק תלת ממד שנותן מיקום מדויק של קווי האורך של העצם והמרחק שלהם מהעצב.
סיבוך בקצה שורש השן
קצה שורש השן לא תמיד נמצא במצב אנכי ישר, ישנם מצבים בהם הוא נוטה מעט הצידה, ומקרים נוספים בהם המרווח בין שני קצות השורש הוא זעום ואף משיק, ועל כל זאת, התנועות במשך הניתוח להנחת השתל הן סיבוביות ולכן חשוב שלמומחה יהיה מרחב ראייה וניסיון. בהיבט הזה, המידע אשר יספק הסורק בתלת ממד ושל הצילום הפנורמי יהיה חיוני לפני תחילת הקידוח וזאת כדי לוודא את הכיוון של השתל - שיהיה במסלול הרצוי. כדי למנוע סיבוך מסוג זה, חשוב גם לבחור את השתל המתאים, במקרה האמור משתמשים בשתלי מיני שבגלל צורתם וממדיהם מפחיתים את הסיבוך למינימום.
שבירת עצם
ישנם מקרים בהם העצם נשברת, הסיבוך הזה מתרחש במקרים בהם העצם עדינה במיוחד וכאשר נוצרים סדקים קלים בעצם שמסביב לשתל כתוצאה מההברגה הסיבובית שלו. ישנם מקומות בהם העצם צרה ביותר ויש לבצע הרחבת עצם. בדרך כלל סיבוך זה אינו משמעותי כאשר הייצוב הראשוני של השתל הוא טוב. במקרים בהם מבריגים את השתל יש להשלים את ההשתלה יחד עם השתלת עצם שתכסה את משטח השתל החשוף. סיבוך זה מתרחש במקרים נדירים ביותר אך במידה והשתל אינו מגיע לייצוב ראשוני, חייבים לעוקרו. לאחר שהאזור משתקם מבצעים השתלת שיניים מחדש לאחר תקופת המתנה בת מספר חודשים.
חרירים בסינוס הלסת
חרירים בסינוס הלסת אינם למעשה סיבוך ישיר של שתלים, זהו סיבוך שקשור לטכניקה באמצעותה מבצעים הרמת סינוס כך שלמעשה שתל אשר מונח על סינוס ללא עצם לא יכול להיות יעיל מפני שהסינוס הוא חלל. ישנו סיבוך היפותטי ביחס לתיאוריה זו, שהשתל “ייפול” בתוך הסינוס. כיום סיבוך זה רחוק, הוא נדיר בגלל שהשתלים מוברגים. בתחילת ההתפתחות של ההשתלות היו שתלים שהוחדרו בנעיצה והיה קל יותר לדחוף את השתל שיעבור בסינוס ולכן התופעה הייתה שכיחה יותר, היום כאמור הסיכון לכך שואף לאפס.
אסתטיקה לא נאותה
השתלות שיניים לכשעצמן אינן מספיקות ויש חשיבות גדולה להיכן וכיצד מניחים שתלים דנטליים כדי שלאחר מכן אפשר יהיה להניח עליהם שיניים שיראו גם אסתטיות וגם תפקודיות. זהו נושא הרבה יותר מורכב וכולל בתוכו תפיסות של אסתטיקת פנים כללית, סגר פה, רקמות רכות, שיקום רקמות ומונחים אחרים שהם יותר אישיים. הטיפול בשתלים הוא דבר פנטסטי, אך יש לו גם מגבלות, ישנם מצבים שבגלל חוסר בעצם כללי או במצבים אחרים שבהן התוצאות לא יהיו כל כך מושלמות וימלאו את הציפיות במלואן. אך מכל מקום, כדי למנוע סיבוכים אלו ולהשיג תוצאה אסתטית גבוהה, הניסיון של הרופא והאמצעים הטכניים שהוא נוקט הם חיוניים ולכן אצל רוב המטופלים התוצאות האסתטיות משביעות רצון.
סיבוכי שברים
שבר בשתל - שבר של שתל הוא נדיר ביותר, הטיטניום ממנו עשוי השתל הוא מאוד קשה, קשה יותר מכל שן טבעית ומתגבר בקלות על הכוחות הרגילים שמופעלים עליו במשך הלעיסה. אצל אנשים שחורקים שיניים בלילה, במצב בו השתל הוא בשן חותכת וחסרות שיניים טוחנות (שיניים טוחנות שנפלו ושלא שוקמו) השתל עלול להישבר. הוצאת השתל במקרה זה יכולה להיות מורכבת ותלויה במיקום של השתל בפה ובאורך השתל.
שבר של הבורג - שבר בבורג (Abutment) המחבר את השתל עם השיניים המלאכותיות עלול להיגרם במקרים בהם יש רפיון של אותו בורג והמטופל אינו נבדק מיידית. את החלק של הבורג אשר נשאר בתוך השתל אפשר להוציא ולאחר מכן מרכיבים את אותה השן עם בורג חדש. רפיון הבורג הוא תוצאה של תנועת השן וזה מצב שנוצר בתדירות לא קטנה. הדבר אינו תדיר במערכת שיניים שלמה, אך בשיניים בודדות עם כתרים גדולים ישנה אפשרות סבירה יותר שהכתר ישתחרר, סיבוך זה אינו חמור וכל מה שיש לעשות זה לחזור ולחזק את הבורג תוך כדי סיבוב. אפשר לצמצם את התופעה כאשר משתמשים בשתלים עם חיבור פנימי בעלי קוטר רחב תוך כדי שימוש במפתח דינמו-מטרי להידוק המאפשר את חיזוק הבורג לרמת הפיתול הנכונה.
שבר בשן מלאכותית - במידה והפרותזה עשויה מחומר אקרילי, תיקון השבר יהיה פשוט, הפתרון הקשה יהיה בשיניי פורצלן שאינן מאפשרות תיקון וצריך להחליף את הכתר. ישנו סיבוך נוסף שמעיב על הטיפול בשתלים והוא הברוקסיזם (חריקת שיניים). חריקת שיניים משפיעה על החומרים (יותר על הפורצלן והשרף מאשר על הטיטניום של השתלים) על ידי כך שהיא מפעילה כוחות שהם מעבר ליכולות העמידות שלהם. למטופלים אלו מומלץ להרכיב סד מגן כנגד החריקות במהלך הלילה.
מגבלות
ישנו מצב נפוץ באופן יחסי המתרחש כאשר רוצים לשקם שן טוחנת מאוד גדולה. שן כזו, בייחוד השן התחתונה, היא בעלת שני שורשים אשר אפשר להחשיב אותם כשווים לשתל וחצי, אך כמובן שלא ניתן להשתיל שתל וחצי. במקרים כאלו, אם משתילים שתל אחד, יישאר מקום בלסת שיהיה ללא שורש. אם מניחים שני שתלים, יתכן סיכון ששתל אחד יגע בשני, או גרוע יותר, הם יפגעו בשורשי השיניים הסמוכות. במקרים מסוג זה, מניחים שתל אחד בלבד, שמאחוריו או לפניו יישאר חלל חופשי ומעליו תבוא השן הטוחנת. בחלל הזה יהיה קל יותר לשיירי האוכל להישאר. סיבוך כזה ניתן לצמצם על ידי ייצוב מיוחד של צורת הכתר אך על החלל שנישאר מתחתיו לא ניתן להתגבר.
ישנו מצב אחר, בייחוד כאשר משקמים שן אחת בלבד, ואז השוליים של החניכיים בין השן הטבעית לזו החדשה אינן “צומחות” ונוצר מראה שאינו אסתטי. כאשר מאבדים שן, החלל שהיא משאירה נהיה שטוח ומאבדים כך גם את השוליים של החניכיים ובקושי רב הן חוזרות לעצמן.
ישנו מצב נוסף בו מצטברים שיירי אוכל מתחת לשיניים, זוהי תופעת לוואי שבמקרים רבים לא ניתן למנוע ובמיוחד במקרים בהם שיקום השיניים הוא מלא ובעיקר בשיטת אול און פור. מובן כי במקומות בהן אין שתלים, הכתר נשאר על החניכיים ושם עשויים להישאר סוגים שונים של שיירי מזון.
דלקת
הדלקת והנפיחות של הרקמות מסביבם הם סימפטומים מידיים של זיהום השתל. הנחת שתל לא נכונה או גודל המחבר ושיקום הכתר אשר מפעילים לחץ וגורמים לטראומה ברקמות הרכות שמסביבם או מתחתם עלולים לגרום גם הם לסיבוכים. הדלקת יוצרת תגובה של המערכת החיסונית של הגוף אשר מתקיפה את החניכיים הנגועות ואת תאי העצם. הדבר עלול לגרום לאובדן עצם מסביב לשתל ובמידה והדבר ימשיך השתל עשוי להתרופף ויהיה צורך להסירו. על הרופא לטפל בדלקת מהר ככל שניתן כדי למנוע סחיפת עצם שתוביל לבסוף לאובדן השתל.