רפואת שיניים מימי קדם ועד היום
רפואת שיניים היא ענף ברפואה הכללית, שהחל את ימיו כבר בתקופות עתיקות. עוד בתקופה הניאוליטית (תקופת האבן החדשה) ניסו לרפא מחלות פה בצורות שונות. הסתימה הראשונה בהיסטוריה תועדה לפני כ- 6.500 שנה ונעשתה ע״י דונג דבורים. שיטות ליישור שיניים התחילו עוד בתקופה הרומית והיו מבוססות על שיוף שיניים בולטות והפעלת לחץ עליהן עם האצבעות באופן קבוע ומתמשך. מברשת השיניים גם היא המצאה קדומה, קיסר סיני בשנת 1498 הניח שערות חזיר על עצם של חיה ויצר מברשת. במשחת שיניים עתיקה השתמשו המצרים הקדמונים כאשר זו הכילה תערובת של מלח, פלפל, עלי מנטה, פרחים, ציפורניים של שור, קליפות ביצים, זנב לטאה ועוד. המשיכו לקרוא איך ולאן הגענו עד היום.
רפואת שיניים בתקופה ההלניסטית (יוון)
התקופה ההלניסטית הייתה בולטת מבין כולן כאשר נפתח בית ספר לרפואה באלכסנדריה. ההוראה בזמנו הייתה חופשית כאשר נוצרו הקשרים הראשונים בין תלמידים ומורים. לא הייתה מערכת חינוך אך הייתה צורת מחשבה שנקראה “הקסם היווני”, החכם הפך להיות לבעל שליטה של ההכרה הרציונאלית והפך להיות לקוסם או לכוהן גדול המעביר מהעולם את הכוחות העל טבעיים כאשר ״המחלות המסתוריות״ התחלפו בהסברים טבעיים עם השפעה פילוסופית ברורה וכך החלה להיווצר רפואת המדע הספקולטיבית.
היפוקרטס נחשב לאבי הרפואה, התיאוריות שלו היו הראשונות בנושא והתבססו על אבחנה והסתכלות. היפוקרטס ואריסטוטלס כתבו על משחות ותהליכי חיטוי תוך שימוש בתיל חם שנועד לטפל במחלות שיניים ורקמות פה. הם גם למדו את עקירת השיניים ושימוש בחוטי ברזל כדי לייצב מבנים בלסת ולחבר שיניים אבודות.
רפואת השיניים בימי הביניים
בתקופת הביניים הרפואה הייתה עיסוקם של הנזירים כאשר אלו היו מטיפים במנזרים את תורתם. אפשר לציין את בית הספר הרפואי בסלרנו שנוסד במאה העשירית והיה לבית הספר החילוני הראשון להוראת הרפואה באירופה המערבית, היה שם גם גוף של מרפאים שעסקו בהוראת חינם עם תכנית ושיטת לימוד אשר נמשכה עד לאוניברסיטאות הראשונות. בתקופה זו השתמשו בבתי החולים גם למטרת לימוד והוראה.
שיטת הלימוד התפתחה יותר באימפריה האסלאמית, שם היו דיונים וקראו טקסטים רפואיים קלאסיים, פילוסופיים וספרותיים בעוד שבאירופה המערבית היו לבתי החולים אופי דתי שהיה מחוייב לשמור על המעמד הנמוך ולהעניק לו שירותי רפואה. האוניברסיטאות הראשונות נוסדו בשלהי המאה השתיים עשרה שהבולטות שבהן קמו בפריז, לונדון, אוקספורד אולם לא למדו שם רפואה. בנוגע לרפואת השיניים אפשר לציין את ברנרד גורדון שהפיץ את תיאוריית החלשת השיניים, את גיא שאוליאק שגילה כי לריקבון השן יש שלושה שלבים, גרימת כאב, יצירת כאב ללא גירוי קיצוני וכיב. וג’יובאני דה ויגו היה אחד הראשונים שהניח סתימה בשן בעזרת עלי זהב.
רפואת השיניים בתקופת הרנסנס
המצאת הדפוס אפשרה פירסום ספרים חדשים. כתבי עט עתיקים מימי הביניים הוחלפו בטקסטים קלסיים והובאו לדפוס, ובנוסף גם כתבי עת חדשים אשר לא נכללו בכתבי העט העתיקים הובאו לדפוס. כותב הטקסט הראשון ברפואת שיניים היה פרנסיסקו מרטינז דה קסטריו שהוציא תקציר על חומרים לשיניים המשולב עם הערות ותרופות חיוניות לריפוי השן בשנת 1557. וסליו היה אחד הראשונים שתיאר וצייר את כל המבנים של גוף האדם, יצר אנטומיה מצוירת עם חלקים המוקדשים לשיניים ולעצמות שהיו מדויקים להפליא בכל הנוגע לאיורי רפואת השיניים. הערבים, ששלטו על חלקים ניכרים באסיה ואפריקה, פלשו לספרד ושהו שם כ- 700 שנים הוציאו רופאים, שהבולטים שבהם היו אביסנה ואבוקסיס.
אבוקסיס נולד בקורדובה בספרד בשנת 936 ונחשב למנתח הערבי האציל ביותר, גם אביסנה, שנחשב לאחד הרופאים הבולטים היה חתום על יצירה שכינוייה היה ״אל-טצריף״ שם הוא כתב פרקים רבים על שיניים וחניכיים. עוד הוא כתב על אמצעי זהירות בטיפול בפיסטולה, טיפול באפוליס (גידול חניכיים), התעקש על הצורך בהסרת האבנית, המליץ על אמצעי זהירות בעקירת שיניים, השתמש בפצירות המעוצבות כדי להשוות את השיניים, גילה את הטיפול לשיניים שנפלו (רפלנטציה), טיפל בשברי שן והורה על ניתוק קושרות החניכיים לפני עקירת שן (Syndesmotomy).
לקראת המאה העשרים
פושארד הוא הממציא החשוב ביותר של תורת רפואת השיניים בגלל ההשלכות והחידושים שהציג. פושארד היה מנתח זוטר שנחל הצלחה גדולה בפריז. הוא הגדיר את כל מחלות השיניים והמכשור הכירורגי. בספרו הוא מתאר את רופא השיניים כמו שהוא אכן נראה בימים אלו ולכן פושארד נחשב לאבי רפואת השיניים למרות בתקופה זו היו עוד רופאים בולטים כמו פלאפ שהמציא תבנית שעווה שמולאה עם גבס, שאמנט שבשנת 1792 ייצר שיניים מפורצלן, בונון שהיה הראשון ש״הכניס״ את רפואת השיניים לאוניברסיטה והגדיר מחלה שנקראת היום היפו פלסיה של האמייל (Hypoplasia), מוטון שהיה הראשון שהשתמש בכתרים מזהב, בורדט שהקדיש עצמו לרפואת השיניים והייצל שהסביר את פילוסופיית הלעיסה.
בשנת 1800 התחילו להשתמש בהקרמת פורצלן, בשנת 1815 מנעו ריקבון שיניים עם פלואוריד ובשנת 1844 החלו בשטיפות פה עם פלואוריד להפחתת ריקבון, וכך עד למאה התשע עשרה בה התחיל השימוש באמלגם. בשנת 1815 לוי ספיר פרמלי המציא מחדש וקידם את החוט הדנטאלי שהיה בשימוש פרה היסטורי (עדויות לכך נמצאו על ידי ארכיאולוגים שמצאו עקבות של מחצצי שיניים וחוטי משי). אוגוסט טבאו בשנת 1816 פיתח את סתימת האמלגם הראשונה שהתבססה על מטבעות כסף וכספית. עשרים שנה לאחר מכן צ’רלס גו דייר גילה את הגומי הוולקני, שתרם לפיתוח השיניים התותבות שעד אז היו עשויות מזהב.
הורס היידן יחד עם צ’פין הריס המציאו את רפואת השיניים המודרנית כאשר הקימו את מכללת השיניים הראשונה בעולם בבולטימור. בשנת 1848 ג’ובאני דה ארקולי המליץ על מילוי שן עם זהב ובאותה שנה וולדו אנצ’ט המציא את הכיסא המיוחד של רופא השיניים. בשנת 1866 לוסי הובס הייתה לאישה הראשונה שקיבלה את התואר ״דוקטור לכירורגיה דנטאלית״ ממכללת אוהיו. שנתיים לאחר מכן הונחו הקרמות של פורצלן מותך כדי למלא סתימות רחבות. בשנת 1871, גיימס ביל מוריסון המציא את מקדח השיניים המכאני הראשון שגרם לרפואת השיניים להיראות כמקצוע חלוצי. רופא השיניים האמריקאי ווילוגבי מילר גילה בפעם הראשונה בשנת 1890 בסיס מיקרו ביולוגי של ריקבון שיניים מה שגרם לקריאת השכמה כללית לשמירה ולמניעת ריקבון ופתח את הדלת ליצרניות התכשירים להיגיינת פה בשימוש ביתי. לאחר מכן ווילהלם רנטגן המציא את מה שניקרא היום על שמו, קרני רנטגן. וג. ב. בלאק הוציא תקן לטיפול בחורים בשיניים ותהליך של ייצור חומרי מילוי מכסף.
רפואת שיניים של המאה העשרים
הרדיולוגיה של הפה הומצאה כאמור על ידי ווילהלם רנטגן בשנת 1895 והוא אף קיבל על המצאתו פרס נובל לפיזיקה. חלוצים נוספים ברדיולוגיה דנטאלית היו ווקאוף, שקיים את צילום הרנטגן הראשון בהיסטוריה בשיניים, מורטון שעשה את הצילום הראשון בארה”ב (בגולגולת) וקיילס שהיה הראשון שערך צילום רנטגן בשיניים על אדם חי. רולינס ערך מחקר וכתב את הסכנות של קרינת רנטגן. בשנת 1913, קודק החל בייצור מסחרי של פילם דנטאליים עשויים במכונה. קולידג’ המציא צינור מיוחד של קרניים קתודות ב- 1913. בשנת 1923 נבנה המכשיר הראשון של הרנטגן על ידי תאגיד בשם ויקטור X RAY.
בשנת 1957 ייצרה חברת ג’נרל אלקטריק את מכשיר הרנטגן הראשון עם קילו-וולט משתנה. בשנת 1929 הומצא הפניצילין שהיה לו תפקיד חשוב ביותר בפרוטוקולים לטיפול בזיהומי שיניים. מיכאל בונוקור המציא ב- 1955 את המילוי הלבן, וגם את שיטת ההדבקה של השרף על האמייל. ב- 1957 ג’ון בורדן המציא את המכשיר הפניאומאטי לסיבובים מהירים שהגדיל את המהירות שהייתה קיימת מ- 5000 סיבובים לדקה עד ל- 300,000 סיבובים לדקה, וגרם לקיצור טיפולי השיניים. לאחר שנה הגיע לשוק הכיסא הנטוי המאפשר נוחות מרבית למטופל ובשנת 1980 אינגויר ברנמרק גילה כיצד משתילים שיניים.